עִיגּוּלֵי דְבֵילָה. הָדָא דְתֵימַר בְּאִילֵּין עִיגּוּלַייָא רַבְרְבַיָּא. בְּרַם בְּאִילֵּין זְעִירַייָא דְּאַתְייָן מִבָּצְרָה חַייָב לְהַכְרִיז מִשּׁוּם סֵימָנֵי מָקוֹם. חֲתִיכוֹת שֶׁלְּבָשָׂר וּבְתוֹכָן כִּכָּר אַחַת אוֹ כוּלְיָה אַחַת חַייָב לְהַכְרִיז. מַחֲרוֹזוֹת שֶׁלְּדָגִים וּבְתוֹכָן יָרָק אֶחָד אוֹ לָכִיס אֶחָד חַייָב לְהַכְרִיז.
Pnei Moshe (non traduit)
ובתוכן ירק אחד או לכיס אחד. שמות מיני דגים שבים הם ובפ''ק דכלאים הלכה ו' גבי מרביע מיני חיות שבים קאמר מייתי חוט וקשר באודניה דלכיסא ובאודניה דיריקא ואינון שייפין דין עם דין ומזרעין והכא כיון שאינם מצוין הן וכשישנן בתוך מחרוזות של דגים אחרים כבר יכול ליתן בהם סימן וחייב להכריז:
עגולי דבילה. דקתני במתני' הרי אלו שלו:
הדא דתימר באילין עיגוליא רברביא. עיגולין הגדולים שהם נעשים בכל מקום ומצוין הן ואין בהם סימן:
ברם באילין זעירייא דאתיין מבצרה. ניכרות הן כמו שעושין אותן בבצרה וקטנות הן:
חייב להכריז משום סימני מקום. לפי שיש בהן סימנים כמו שבאים ממקום בצרה ויכול זה ליתן בהם סימן ולפיכך חייב להכריז:
חתיכות של בשר ובתוכן כבד א' או כוליא אחת. סימן הוא וחייב להכריז:
תַּנֵּי. מָצָא 6b כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ חַייָב לְהַכְרִיז. בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד חַייָב לְהַכְרִיז. אֲלוּמּוֹת בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד חַייָב לְהַכְרִיז.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר לו הן אשכחתיניה. באיזה מקום מצאת לזה אם בסימטא והוא שביל היחיד או בפלטיא בר''ה:
אמרה ר' יוחנן ותני לה. אמרה להא דרשב''א ופירש לה משמיה ואלו הן כלי אנפוריא:
כגון בדי מחטין. שתולין בו המחטין והצינוריות והן מזלגות קטנות וכן מחרוזות של קרדומות שיש הרבה כיוצא בהן ואין להם סימן:
אשכח עזיל כריך במקטורה. מצא מטוה אחד שכרוך במקטורן ובמלבוש אחד. בידיה טוו ויביאו מטוה תרגומו בידהא מעזלא ומייתן כד עזל:
כהדא דרשב''א דמתני'. כסתם דבריו של רשב''א במתני' דכל שמצוי כמותו שוב אין לו סימן ואין חילוק בין מצאו ברה''י או בר''ה ולפיכך לא שאל לו באיזה מקום מצאת כדשאל ר' יוחנן לאמוריה לקמיה:
דהוא בעי מיפתריניה וכו'. כלומר ר' יוחנן לטעמיה אזיל כדמפרש לה לעיל לרשב''א דמתני' דלאו כל הדברים שוין בענין כלי אנפוריא דקאמר אלא כגון אלו שפירש בדין מחטין וכו' אבל מטוה זה אע''פ שאין בו סימן יש למקומו סי' ואם ברה''י מצא המקום סימן וחייב להכריז:
תני. בתוספתא פ''ב:
כריכות בר''ה אינו חייב להכריז. דמכיון דקטנות הן מתגלגלין ברגלי העוברין בר''ה ממקום למקום ואין זה יכול ליתן סימן במקום שנפלו תחלה:
והאלומות. עומרים גדולים וכבדים ואינם נדים כל כך מחמת רגלי העוברים אפי' בר''ה חייב להכריז:
ברה''י. יכול הוא ליתן סימן המקום שנפלו שם:
משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁינּוּי חַייָב לְהַכְרִיז. כֵּיצַד מָצָא עִיגּוּל וּבְתוֹכוֹ חֶרֶס כִכָּר וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל כְּלֵי אֶנְפּוֹרִיָּא אֵינוֹ חַייָב לְהַכְרִיז.
Pnei Moshe (non traduit)
כל כלי אנפוריא. כלים חדשים שלא שבעתן העין כדמפרש בגמרא ולשון אנפוריא נוטריקון אין פה ראיה:
מתני' פירות בכלי. סתם כלי יש בו סימן:
כמות שהוא. ריקן:
כיס. יש בו סימן לבעלים:
ציבורי פירות. סימנן מנין או מקום:
שלשה מטביעות זה ע''ג זה. או יותר והמכריז אומר מטבעות מצאתי וזה בא ואומר כך וכך היו או כך וכך היו מונחים זה על זה:
כדי יין וכו'. הנמצא בספרי הדפוס כאן נמחק:
מתני' מצא עיגול. של דבילה ובתוכו חרס שאינו דרך ליתנה בתוכו וקסבר ר' יהודה דהוי סימן:
הלכה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁינּוּי כול'. תַּנֵּי. בִּמְשׁוּקָּע בּוֹ. הָכָא אַתָּ מַר. בִּמְשׁוּקָּע בּוֹ. וָכָא אַתָּ מַר. בְּנָתוּן בּוֹ דֶּרֶךְ הִינּוּחַ. הֵן דְּתֵימַר בִּמְשׁוּקָּע בּוֹ. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְהֵן דְּתֵימַר בְּנָתוּן בּוֹ דֶּרֶךְ הִינּוּחַ. בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וַאֲפִילוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּנָתוּן בּוֹ דֶּרֶךְ הִינּוּחַ אֲנִי אוֹמֵר. דֶּרֶךְ נְפִילָה נָֽפְלָה עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני במשוקע בו. שנינו בברייתא אחת דמפרשה להמתני' דהא דקאמר ר' יהודה עיגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות הוי סימן דוקא במשוקע בו וקא ס''ד דה''ט משום שאני אומר לדעת נתנו בתוכו ולפיכך חייב להכריז שהנותן בתוכו ישים אל לבו ויאמר כך וכך נתון בתוכו אבל אם הי' עליו דרך הינוח בעלמא אפשר שמאליו נפל ואין זה משים אל לבו לומר סימן כזה לפי שהוא בעצמו אינו יודע כלום מזה ומתיאש ממנו והלכך אינו חייב להכריז ובתוספתא שלפנינו בפ''ב תניא איפכא דגריס התם כתוב בחרס ונתון ע''פ חבית בנייר ונתון ע''פ עיגול חייב להכריז. והיינו דמקשי הש''ס הברייתות אהדדי הכא את אמר וכו' והכא את אמר בנתון דרך הינוח. ולפי שהיו הברייתות מורגלין בפיהם קיצר הש''ס ולא העתיקה:
הן דתימר. ומשני לא כדקס''ד אלא אפי' הוא בדרך הינוח עליו לפעמים משים אל לבו לזכור שהוא בתוכו ואומר לסימן והא דקתני דוקא במשוקע בו בשנפל בר''ה ובשאינו משוקע בו מתיאש הימנו לפי שחושב שהסימן לא יהא מונח במקומו ויפול ממנו מחמת רגלי העוברין עליו והא דקאמר אפי' בנתון בו דרך הינוח בשנפל ברשות היחיד:
ואפי' ברשות הרבים. וקאמר הש''ס דלא היא אלא אפי' ברשות הרבים בנתון בו דרך הינוח ואני אומר דרך נפילה נפלה עליו בתמיה וכלומר שאפי' בר''ה הוא אם אנחנו רואין שנתון בו דרך הינוח ובמתכוין מהיכי תיתי אני אומר עליו שדרך נפילה נפלה עליו דודאי נראין הדברים שבמתכוין הניח זה החרס הכתוב עליו להיות לו לסימן:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. כְּלֵי אֶנְפּוֹרִיָּא אֵינוֹ חַייָב לְהַכְרִיז. אָֽמְרָהּ רִבִּי יוֹחָנָן וְתַנֵּי לָהּ. וְאֵילּוּ הֵן. כְּגוֹן בַּדֵּי מְחָטִין וְצִינּוֹרִיּוֹת וּמַחֲרוֹזוֹת שֶׁלְּקַרְדּוּמוֹת. אֲמוֹרֵיהּ דְּרִבִּי יִצְחָק בַּר טֶּבְלַיי אַשְׁכָּח עֲזִיל כְּרִיךְ בְּמִקְטוֹרָה. אָתָא גַבֵּי רִבִּי יִצְחָק וְאוֹרֵי לֵיהּ כְּהָדָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּמַתְנִיתָן. אֲמוֹרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אַשְׁכָּח עֲזִיל כְּרִיךְ בְּמִקְטוֹרָא. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. הֵן אַשְׁכַּחְתִּינֵיהּ. בְּסִימְטָא. בְּפַלָטְיָא. דּוּ בָעֵי מִיפְתְרִינָהּ כְּהָדָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּמַתְנִיתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר לו הן אשכחתיניה. באיזה מקום מצאת לזה אם בסימטא והוא שביל היחיד או בפלטיא בר''ה:
אמרה ר' יוחנן ותני לה. אמרה להא דרשב''א ופירש לה משמיה ואלו הן כלי אנפוריא:
כגון בדי מחטין. שתולין בו המחטין והצינוריות והן מזלגות קטנות וכן מחרוזות של קרדומות שיש הרבה כיוצא בהן ואין להם סימן:
אשכח עזיל כריך במקטורה. מצא מטוה אחד שכרוך במקטורן ובמלבוש אחד. בידיה טוו ויביאו מטוה תרגומו בידהא מעזלא ומייתן כד עזל:
כהדא דרשב''א דמתני'. כסתם דבריו של רשב''א במתני' דכל שמצוי כמותו שוב אין לו סימן ואין חילוק בין מצאו ברה''י או בר''ה ולפיכך לא שאל לו באיזה מקום מצאת כדשאל ר' יוחנן לאמוריה לקמיה:
דהוא בעי מיפתריניה וכו'. כלומר ר' יוחנן לטעמיה אזיל כדמפרש לה לעיל לרשב''א דמתני' דלאו כל הדברים שוין בענין כלי אנפוריא דקאמר אלא כגון אלו שפירש בדין מחטין וכו' אבל מטוה זה אע''פ שאין בו סימן יש למקומו סי' ואם ברה''י מצא המקום סימן וחייב להכריז:
תני. בתוספתא פ''ב:
כריכות בר''ה אינו חייב להכריז. דמכיון דקטנות הן מתגלגלין ברגלי העוברין בר''ה ממקום למקום ואין זה יכול ליתן סימן במקום שנפלו תחלה:
והאלומות. עומרים גדולים וכבדים ואינם נדים כל כך מחמת רגלי העוברים אפי' בר''ה חייב להכריז:
ברה''י. יכול הוא ליתן סימן המקום שנפלו שם:
משנה: וְאֵילּוּ חַייָב לְהַכְרִיז. מָצָא פֵירוֹת בְּכֶלִי אוֹ כֶלִי כְמוֹת שֶׁהוּא. מָעוֹת בְּכִיס אוֹ כִיס כְּמוֹת שֶׁהוּא. צִיבּוּרֵי פֵירוֹת צִיבּוּרֵי מָעוֹת שְׁלֹשָׁה מַטְבֵּיעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה. כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְכִיכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְגִיזֵּי צֶמֶר הַלְקוּחוֹת מִבֵּית הָאוּמָּן. כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן חַייָב לְהַכְרִיז.
Pnei Moshe (non traduit)
כל כלי אנפוריא. כלים חדשים שלא שבעתן העין כדמפרש בגמרא ולשון אנפוריא נוטריקון אין פה ראיה:
מתני' פירות בכלי. סתם כלי יש בו סימן:
כמות שהוא. ריקן:
כיס. יש בו סימן לבעלים:
ציבורי פירות. סימנן מנין או מקום:
שלשה מטביעות זה ע''ג זה. או יותר והמכריז אומר מטבעות מצאתי וזה בא ואומר כך וכך היו או כך וכך היו מונחים זה על זה:
כדי יין וכו'. הנמצא בספרי הדפוס כאן נמחק:
מתני' מצא עיגול. של דבילה ובתוכו חרס שאינו דרך ליתנה בתוכו וקסבר ר' יהודה דהוי סימן:
הלכה: מָצָא אַחַר הַגַּפָּה כול'. רַב יְהוּדָה אָמַר. וּבִלְבַד גּוֹזָלוֹת מְקוּשָּׁרִין בְּכַנְפֵיהֶן. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא אַשְׁכַּח חֲמָר מִכְסֵי בַחֲפִיסָה וְנַסְתֵּיהּ. אֲזַל שְׁאַל לְרַב. אֲמַר לֵיהּ. לָא עֲבַדְתָּ טָבוֹת. אֲמַר לֵיהּ. חַזְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לָא. דְּנֵימַר אֲתַא מָרֵיהּ בְּעֵי לֵיהּ וְלָא אַשְׁכְּחֵיהּ וְאִיתְאַייַשׁ מִינֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מקושרות בכנפיהן. דכולי עלמא מקשרי להו הכי דאי לאו הכי הוי הקשר סימן:
מכסי בחפיסה. בנוד של עור שהי' עליו ולקחו:
לא עבדת טבות. לא עשית בטוב דשמא הבעלים הניחוהו שם ואין זה אבידה:
א''ל חזריה. א''ל ר' בא א''כ אחזירנו למקומו וא''ל רב לא תעשה כן:
דנימר וכו'. לפי שחוששין אנו שמא בתוך כך יבאו הבעלים ולא ימצאו אותו ויתייאשו הימנו אלא תכריז ויבאו הבעלים ויקחו את שלהם:
של ג' מלכים וכו'. מסקנת מילתיה דר' אלעזר היא דבין של ג' מלכים ובין של מלך אחד והוא שעשוין כמגדלין דבהכי הוי סימן דלא איתרמי דנפל הכי:
ואפי' שלשתן של מלך אחד וכו'. ר' אלעזר פליג וס''ל דלאו בשלשה מלכים תליא מילתא דאומור דהכי מיתרמי ונפלו בהדדי ולא הוי סימן אלא דוקא שעשוין גודלין כמו מגדלין זה על גב זה התחתון רחב והאמצעי קצר ממנו והעליון הקצר שבכולן כמגדל הזה שהוא רחב מלמטה והולך ומקצר ועולה:
גמ' שלשה מטביעות של שלשה מלכים. הא דקתני שלשה מטביעות הוי סימן דוקא אם הם משונות בצורתן זה מזה כגון של שלשה מלכים:
משנה: מָצָא אַחַר הַגַּפָּה אוֹ אַחַר הַגָּדֵר גּוֹזָלוֹת מְקוּשָּׁרִין אוֹ בִשְׁבִילִין שֶׁבַּשָּׂדוֹת הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בָּהֶן. מָצָא כֶּלִי בָּאֲשָׁפוֹת אִם מְכוּסֶּה לֹא יִגַּע בּוֹ וְאִם מְגוּלֶּה נוֹטֵל וּמַכְרִיז. מָצָא בַגַּל וּבְכוֹתֶל יָשָׁן הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. מָצָא בְכוֹתֶל חָדָשׁ מֵחֶצְיוֹ וּלְחוּץ שֶׁלּוֹ מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אִם הָיָה מַשְׂכִּירוֹ לַאֲחֵרִים אֲפִילוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אחר הגפה. סתימת כותל של עץ או של קנים:
גדר. של אבנים:
ה''ז לא יגע בהן. דאמרינן איש א' הצניע אותם שם ואם יקח אין לבעלים סימן בהן הילכך יניחם שם עד שיבאו הבעלים ויקחו להם:
מכוסה לא יגע בו. ואפי' יש בו סימן שאין זה אבידה שיהא מוזהר עליה בלא תוכל להתעלם דמשתמר הוא:
בגל ובכותל ישן הרי אלו שלו. בגל של אבנים מחומה שנפלה וכדמפרש טעמא בגמ' שאני אומר של אמוריים היו ובלבד שהעלו חלודה רבה וניכר שמזמן רב טמון שם:
מחציה ולחוץ שלו. באחד מחורי הכותל הסמוכין לרשות הרבים אם מצאה מחצי עביו של הכותל ולחוץ ה''ז שלו דאמרינן אחד מבני רשות הרבים נתנו שם ושכח וכגון שהעלה חלודה וניכר שהוא מזמן הרבה ובודאי נתייאשו הבעלים. ודין זה דוקא בלשון של זהב ושל כסף וכיוצא בזה אבל אם היה כלי ובתוכו מעות אם פי הכלי לחוץ הרי הוא שלו ואם פי הכלי לפנים הרי הוא של בעל הבית:
אם היה. בעל הבית משכיר ביתו לאחרים אפי' מצא בתוך הבית הרי אלו שלו דלא ידע דמאן נינהו ובעליו נתייאשו:
כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן חַייָב לְהַכְרִיז. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִין הֲוָה כְּגוּן אָהֵן מַצּוּבָה אֵין חַייָב לְהַכְרִיז. מָהוּ כְּגוֹן אָהֵן מַצּוּבָה. כְּגוֹן אָהֵן קַרְפֵּיפָה שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם. מִכֵּיוָן דְּלָא יְדַע לְמָאן מְחַזְּרָה אֵין חַייָב לְהַכְרִיז. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. בַּר נַשׁ הֲוָה מְהַלֵּךְ חוֹרֵי רִבִּי חֲלַפְתָּא נְפַל מִינַּייהוּ חַד דֵּינָר. מִכֵּיוָן דְּלָא יְדַע לְמָאן מְחַזְּרָה אֵין חַייָב לְהַכְרִיז. שִׁמְעוֹן בַּר וָוה הֲוָה מְהַלֵּךְ חוֹרֵי רִבִּי לָֽעְזָר. נְפַל מִינֵּיהּ דֵּינָר. אוֹשְׁטֵיהּ לֵיהּ שִׁמְעוֹן בַּר וָוה. אֲמַר לֵיהּ. כְּבָר נִתְייָאַשְׁתִּי מִינֵּיהּ. אָֽמְרֵי. לֹא אִיתְכַּוֵון רִבִּי לָֽעְזָר אֶלָּא לְזַכְייֵהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר וָוא בְּגִין דַּהֲוָה אִינַּשׁ מִסְכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרי. אמרו דבאמת לא היה טעמו של ר''א אלא כדי לעשות זה במתכוין ולזכות לר' שמעון בר ווה שהי' איש עני ורצה לזכות בכבוד:
אושטי ליה. שמצאו והושיט לו הדינר להחזירו וא''ל כבר נתייאשתי ממנו לפני כל מי שימצא שלא ידע למי יחזיר והשתא הרי הוא שלך שהגבהת אותו אחר יאוש:
את שמע מינה. מהא דר' חלפתא דלקמן דלאו דוקא מג' בני אדם שהרי לטעמיה דאמר דלא ידע למאן מחזרה אפי' בשני בני אדם נמי שייכא וכדשמעינן ג''כ מהאי דאזל אחרי ר' חלפתא שאמר לו מכיון דלא ידע המוצאו למי יחזיר הרי זה שלו:
כגון אהן קרפיפא. כעין הקרפיף של דירת ג' בני אדם שהוא בנוי כל אחד כנגד אוירו של השתים וכלומר אם יש כאן הספק משל מי הן מכיון דלא ידע למי מהם יחזיר ובשביל כך הם בעצמם ג''כ מתייאשים הלכך אינו חייב להכריז:
אין הוה כגון אהן מצובה. אם היה כעין מצובה והוא מלשון חצובה כג' רגלי הקנקן ולדמיון בעלמא נאמר כאן כדמפרש ואזיל:
הלכה: וְאֵילּוּ חַייָב לְהַכְרִיז כול'. רַב יְהוּדָה אָמַר. ג̇ מַטְבֵּיעוֹת שֶׁלְּג̇ מְלָכִים. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. 7a וַאֲפִילוּ שְׁלָשְׁתָּן שֶׁלְּמֶלֶךְ אֶחָד וַעֲשׂוּיִין גּוֹדָלִין. שֶׁלְּג̇ מְלָכִים וַעֲשׂוּיִין ג̇ גּוֹדָלִין. אוֹ אֲפִילוּ שְׁלָשְׁתָּן שֶׁלְּמֶלֶךְ אֶחָד וַעֲשׂוּיִין גּוֹדָלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מקושרות בכנפיהן. דכולי עלמא מקשרי להו הכי דאי לאו הכי הוי הקשר סימן:
מכסי בחפיסה. בנוד של עור שהי' עליו ולקחו:
לא עבדת טבות. לא עשית בטוב דשמא הבעלים הניחוהו שם ואין זה אבידה:
א''ל חזריה. א''ל ר' בא א''כ אחזירנו למקומו וא''ל רב לא תעשה כן:
דנימר וכו'. לפי שחוששין אנו שמא בתוך כך יבאו הבעלים ולא ימצאו אותו ויתייאשו הימנו אלא תכריז ויבאו הבעלים ויקחו את שלהם:
של ג' מלכים וכו'. מסקנת מילתיה דר' אלעזר היא דבין של ג' מלכים ובין של מלך אחד והוא שעשוין כמגדלין דבהכי הוי סימן דלא איתרמי דנפל הכי:
ואפי' שלשתן של מלך אחד וכו'. ר' אלעזר פליג וס''ל דלאו בשלשה מלכים תליא מילתא דאומור דהכי מיתרמי ונפלו בהדדי ולא הוי סימן אלא דוקא שעשוין גודלין כמו מגדלין זה על גב זה התחתון רחב והאמצעי קצר ממנו והעליון הקצר שבכולן כמגדל הזה שהוא רחב מלמטה והולך ומקצר ועולה:
גמ' שלשה מטביעות של שלשה מלכים. הא דקתני שלשה מטביעות הוי סימן דוקא אם הם משונות בצורתן זה מזה כגון של שלשה מלכים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source